הפרעות גוף דיסמורפית או BDD (Body Dysmorphic Disorder) הינה הפרעה פסיכולוגית שמתייחסת במחשבות אובססיביות (מחשבות לא רצויות שגורמות למצוקה) שקשורות לחלקים של הגוף ולמראה החיצוני של אדם כפגומים. למשל צבע העור, גובה, גודל של איברים, סימטריה של חלקי גוף, צורת הסערות, …
האובססיות פולשות בתדירות גבוהה ומובילות את האדם אשר סובל מ-BDD להתעסק בגופו זמן רב במשך היממה (עד כמה שעות ביום). במטרה להתמודד עם מצוקתם, אנשים בעלי BDD נוטים להירגע ע”י התנהגויות כפייתיות (כגון בדיקות חוזרות במראה, חיפוש מופרז במענים כירורגים, דרמטולוגים, ועוד…) או הימנעויות ממצבים שמעוררים את האובססיות. לדוגמה, אנשים בעלי BDD יכולים להימנע ממצבים חברתיים, לכסות מה שנתפס כפגום ע”י איפור, ללבוש סוג מסוים של בגדים, ועוד… התנהגויות כפייתיות והימנעויות גורמות להקלה קצרה בחוויות הרגשיות הלא-נוחה שקשורה לאובססיות אך ההקלה הינה זמנית ולרוב מובילה להרבות באופן משמעותי בהתנהגויות הכפייתיות ובהגברת ההימנעויות. בהדרגה, הסובל מ-BDD מוצא את עצמו מתעסק יותר בתכנים הקשורים לגופו וחווה גם חוסר שליטה ביכולותיו להתמודד עם מצוקתו.
בגלל המעגל הפתולוגי שנוצר בין המחשבות האובססיביות לבין התנהגויות הכפייתיות וההימנעויות, הפרעת גוף דיסמורפית שייכת לקבוצה הכללית של הפרעות אובססיביות-קומפולסיביות.
כ-0.7% עד 2.4% של האוכלוסייה הם בעלי BDD ללא קשר מגדרי. לרוב, אנשים שסובלים מ-BDD מגלים מצוקה רבה שעלולה לגרום לדיכאון, הסתגרות בבית, הפרעות קומפולסיביות אחרות קשורות לגוף (טריכוטילומניה,skin-picking disorder), פגיעות עצמיות וסיכוי יותר גבוה של מחשבות אובדניות.
המחקר מראה באופן חד-משמעי שהטיפול היעיל ביותר לטיפול ב-BDD הינו CBT.